החיים נלגמים בכפית

החיים נלגמים בכפית / יהודית סולומון
הַחַיִּים נִלְגָּמִים בְּכַפִּית,
פִּסּוֹת קְטַנּוֹת בְּכָל יוֹם.
הַשֶּׁפַע הַגָּדוֹל
אוּלַי נִסְתָּר בֵּינְתַיִם,
אַךְ זָכוּר עֲדַיִן.

אֲנִי מִשְׁתַּדֶּלֶת לִטְעֹם בְּכָל יוֹם
תַּמְצִית כָּלְשֶׁהִי, שֶׁתַּזְכִּיר אֶת הַחַיִּים,
הַהֵם, שֶׁהָיוּ.
לֶאֱחֹז בִּשְׂרִידֵיהֶם
שֶׁעֲדַיִן כָּאן.
לְהִזָּכֵר בַּיֹּפִי,
בַּצְּלִילִים, בַּטְּעָמִים,
בְּרֵיחוֹת יָם
וּבְרַחֲשֵׁי גַּלִּים.
שירתה של יהודית סולומון היא שירת החלום, שירת היופי ורחשי הגלים. זו שירה הנוגעת בתפר שבין מלים לשתיקה, לופתת את ליבו של העולם ונוגעת במלוא העדינות ביסוד הדממה; וככזאת היא פועלת בשדה הנכון ביותר באומנות: ברווח של ה־שלוש נקודות (וכפי שהיא מדייקת בכתיבתה: "רַבּוֹת מֵהֶן הַ'שָּׁלוֹשׁ נְקֻדּוֹת', / הַמּוֹתִירוֹת פֶּתַח לְ'סָפֵק' וּלְ'אוּלַי'..."). הספר הנפלא והמיוחד החיים נלגמים בכפית עוסק בנושאים מרתקים. היא כותבת על הבית הממשי, הרוחני, על ילדוּת, זִקנה וקורונה, וכן על הולדת ארץ ואובדן ארץ, ומעל הכול היא "מִשְׁתַּדֶּלֶת לִטְעֹם בְּכָל יוֹם / תַּמְצִית כָּלְשֶׁהִי, שֶׁתַּזְכִּיר אֶת הַחַיִּים". ואכן, זאת שירת החיים, הכתובה בלשון עזה, מתנגנת במקצב ובחרוז, בשפע חושניות, ובעיקר בכנות נוגעת ללב. קשה לדמיין קורא שייוותר אדיש לשיר "האם קיים עוד שריר חיוך". בשיר היפה "מערבולת מילים" כותבת יהודית: "בַּלַּיְלָה – / נוֹלָדִים שִׁירֵי חֲלוֹמוֹתַי, / כֹּה בְּהִירִים, / אֶל כָּל־כֻּלִּי בַּעֲבוֹתוֹת מְחֻבָּרִים, / גַּרְעִינֵי אֱמֶת / תָּמִיד שֶׁלִּי, מִמֶּנִּי, אֵלַי – לְעוֹלָמִים". במילים עמוקות אלו מצליחה יהודית לזקק את מלוא הטנא של שירתה: שירת הלילה, העבותות של ה"אני", שירת גרעיני האמת ושירת העולמים.

יקיר בן־משה