הלב הוא קטמנדו

פתאם בתיה בוערת כמו הסנה האלהי. אני הסנה [היא אומרת לעצמה] עם הצפרנים ועם הבשר שמתחת לצפרנים ועם השער שעף ברוח ואי אפשר לעצור אותו בסכות ותחתוני המשי שאפשר להשליך לתקרה שקוראים לי וקוראים לי מתוך האויר חלב ומים ואש ועפר וכל אלבומי התמונות שאמרו לי חיכי ומשהו נכנס בי עד לדפנות הפנימיים קדוש קדוש קדוש קדוש והיא הולכת עד למקומו יהואחים אצל הזכוכית שפונה לשער הלבנוון ואומרת בוא.