המחשבה הפוליטית של דוד בן גוריון

מבחר המאמרים שכתב דוד בן־גוריון ומכונסים בספר זה רלוונטיים לישראלים ולישראליות, ולא רק להם, אף שחלפו חמישים שנים מאז מותו ב־1973. במפתיע, ואולי לא, נושאי המאמרים נוגעים לחיינו גם כיום. דוד בן־גוריון היה בראש ובראשונה איש המעשה ההיסטורי, אולם בה בעת פרס תפיסת עולם פוליטית בכתיבה רבת־היקף. כתיבתו הייתה בעיניו ובעיני אחרים קריאה לפעולה, והוא השתית אותה על ניתוח מעמיק של התנאים בני־הזמן.

מאמרי בן־גוריון המכונסים בספר זה משקפים את מחשבתו הפוליטית ואת התפתחותה במאה ה־20 רבת־התהפוכות. בשנות כתיבתם, 1967-1910, התחוללו שינויים ואירועים היסטוריים עמוקים בעם היהודי: זינוק דמוגרפי, הגירה המונית, יצירת מרכז יהודי חדש בצפון אמריקה, שתי מלחמות עולם, מהפכות קומוניסטיות ופשיסטיות, השואה והמלחמה הקרה. גם בארץ ישראל התחוללו בעת הזאת אירועים הרי גורל: הקמתה של מדינה ריבונית, קיבוץ גלויות ומלחמות קיום.

בשנים אלה השתנתה כליל גם הוויית חייו של בן־גוריון: משותף צעיר בהנהגת קבוצה מהפכנית קטנה היה לראש ממשלה ובונה אומה דמוקרטית, עד שפרש לאופוזיציה ולצריפו בקיבוץ שדה בוקר. אין פלא אפוא שמחשבתו הפוליטית של בן־גוריון השתנתה במרוצת הזמן הארוך הזה. עם זאת בליבת תפיסתו — בשאיפות האוטופיות והאקטיביסטיות של תנועת העבודה הציונית — דבק בן־גוריון כל ימיו. הן היו בה בעת המוקד של מחשבתו הפוליטית ושל המעש ההיסטורי שלו, ואחד מסודות מנהיגותו.