המקום שבו מתחילה האדמה

חגי קמרט מצייר במילים ירושלים חושנית ועזה, תמונות מירושלים של ראשית שנות המדינה, בשפה ירושלמית שלא תמיד זכתה לייצוג בספרות העברית. בשפה עשירת גוונים, רגישה ומדויקת, והדיאלוגים שופעים חיוניות. בירושלים של קמרט "רואים את אלוהים עולה בסערה השמיימה מבין החומות ומשליך אחריו זיקוקים של כוכבים מאירים".קמרט לוכד בעטו לא רק את המציאות הממשית, אלא גם את הנסתר שמעבר לגלוי: "במעלה רחוב טבריה שבנחלאות, עוברים מלאכים קטנים". זו מציאות ירושלמית, שרואים ברחוב סוס, עגלה ומושכות, אך גם אנשים ש"הולכים אל מקווה הדמעות של ירושלים במקום בו מתחילה האדמה". הסיפורים נכתבו מתוך התרפקות על העבר, על ימים שאינם עוד ובין השורות מרחפת רוח של כמיהה ושל געגוע. "ימי ירושלים, האהובים והיפים, חוזרים ונשנים", הוא כותב.חגי קמרט מחובר בחבל הטבור אל ירושלים של פעם, והוא פונה אליה באהבה ואומר לה: "ראי, בת ירושלים כחולה לבנה ושותקת, הנני כאן".בלפור חקק, בעבר יו"ר אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל(2011-2005)