הכל בסדק פעור

זהו פרסום ראשון של שירתה של ענת קרמין (2019-1986) כספר.

מרבית השירים נכתבו בשנים 2016-2006 ונבחרו לפרסום על ידי קרמין מספר שנים לפני מותה, מתוך גוף עבודות גדול יותר.

הִנֵּה אֲנִי

וְיֵשׁ לִי דִּמּוּי

לוֹקֵחַ אֶת הַדֶּרֶךְ הַקָּשָׁה

מדבריה של עורכת הספר, ד"ר אפרת מישורי:

ענת לקחה את הדרך הקשה בבנייה של השירים, עבדה עם איזמל ומספריים כמו בחדר העריכה, ולא עם ספוג ונר, וצמצמה את נקודת המבט רק לנראֶה. היתה לה אוריינטציה ורבלית מפותחת וכל שיר

שלה הוא מהלך מחושב, בלשי לא פחות מאשר בלשני: מגלגלת ביטוי על הלשון, מכדררת אותו במקצוענות כאקרובטית ומפילה אותו מתוך מילותיו של עצמו:

עַכְשָׁו כְּשֶׁנִּגְמָר הַדָּבָר

אֲנִי חופשייה לְדַמְיֵן אֶת הַדָּבָר

אֲבָל זֶה מַחְוִיר לְעֻמַּת הַדָּבָר

שֶׁלֹּא הָיָה וָלֹא נִבְרָא

הדרך הקשה שבחרה את ענת מתגלמת בחוויית האני - הנרדף, הנידף, המתאדה - שהאין והעין מתהפכים בו. שירתה עשויה "מחרוזים של אהבה ומוות", ואצלה, כפי שהיא מעידה על עצמה "הכול בסדק פעור"; היא, שנתנה קול למרחב האורבני, האלים, המחוספס, מלא התשוקה והחשמל הארוטי.