והיו הנעליים מאושרות

סופרת תל אביבית צעירה מתכתבת עם בעלה בבריגדה היהודית
שושנה שרירא - מראשונות הסופרות והעיתונאיות בארץ, נמנתה בין 2000 הסופרים המשפיעים במאה ה-20 על ידי המרכז הביוגרפי, קיימברידג´, אנגליה. אריאל כהן - מראשוני רואי החשבון הבכירים בארץ וצייר, היה איש צנוע בעל דעות עצמאיות ומקוריות ויושרה בלתי מתפשרת.
"...ריקי יקירי, תל אביב קיבלה את הניצחון לא בהתלהבות יתרה, כי זכרה את קורבנות פולין ואירופה כולה, היהודיים. על המדרכה לפני קפה האמנים "כסית" רקדו בלט גרטרוד קראוס ונתן אלתרמן. קהל רב התאסף. גם רובינא שרה שם. ריקוד בלט זה שאני מתארת לפניך היה בשעה שתיים בלילה באמצע הרחוב. מכונית עם חיילים אמריקאים התעכבו הכל יצאו לראות את הריקוד. איש בודאי לא תיאר לעצמו שרוקדת הרקדנית הגדולה ביותר בארץ ובוינה, עם אחד המשוררים המוכשרים ביותר."(תל אביב 14.5.1945)
"יקירתי,הרבה אנשים קראו כאן את ה"יומן" שלך וכולם חושבים שזזה מתאים בדיוק להם... הסיפור[פרי עטה "שבוע בגבעה"] הוא עמוק מאוד ומקיף כמעט את כל שטחי החיים, ולמרות זאת ראיתי לפני רק תמונה אחת: את הפרדה האכזרית- את הנסיעה למחנה. זכרתי את שעת הפרדה הנוראה, ואת "ימי החסד" שקדמו לה. לא יכולתי להשתחרר מכל הרשמים שנוגעים אלי, או כאלה שחשבתי אותם כהשוואה אלינו." (איטליה 8.1.1945)