דף הבית > וילאית ביירות
וילאית ביירות
תקציר
בשנת 1914, ערב מלחמת העולם הראשונה, מחליט מֵהְמֵט גֵ'מַאל עַזְמִי בֵּיי, מושל וִילַאיַת בּיירות (פרובינציית ביירות העות'מאנית) לשלוח שני משכילים צעירים ערבים למשימה ייחודית: מסע תיעודי במחוזות הפרובינציה. המושל מבקש מהשניים, רפיק אלתמימי ומוחמד בּהג'ת, לקבל עדכון מפורט על הנעשה בפרובינציה שלו – המבנה החברתי, המצב הכלכלי, המאפיינים הדתיים והמנהגים התרבותיים. השניים מקבלים על עצמם את המשימה: הם מצטיידים בכלי כתיבה, בצידה, במטבעות ובשטרות כסף, ויוצאים לדרך.
הדיווח על מסעם הראשון פורסם בכותרת וילאית ביירות, וראה אור בערבית ובתורכּית עות'מאנית בשנת 1917. כעת הוא מופיע לראשונה גם בעברית, ומאפשר לקוראים ולקוראות להשקיף על הארץ ועל המרחב שמעבר לה, מנקודת מבט ייחודית, דעתנית, לעיתים קרובות מתנשאת או אליטיסטית, אך פטריוטית. המחברים מתארים בפרטי פרטים את החיים שהתנהלו בארץ – של מוסלמים, נוצרים, שומרונים ויהודים; של תושבי כפרים, שבטים בדואיים, עיירות וערים. דיווחם כולל נתונים וראיונות, מובאות ממקורות רשמיים, זיכרונות ושירים עממיים.
הגרסה העברית מוערת, וכוללת אחרית דבר מאת פרופ' אבי רובין, ומסה על חשיבות ההיבט החקלאי בספר, מאת ד"ר בסמה פאהום.
רפיק אלתמימי (1889–1957) בן למשפחה מהמעמד הגבוה בנאבּלוּס (שכם), התחנך בבית הספר הגבוה למִנהל באיסטנבול, ולאחר מכן למד ספרות והיסטוריה בסורבון בפריז. בסיום לימודיו חזר אל האימפריה העות'מאנית, ושימש מורה לספרות ולפילוסופיה באנטוליה. בתקופת המנדט שב לפלסטין, ושימש מנהל המכללה האסלאמית בירושלים ומנהל בית הספר התיכון אלעאמִרִיַּה ביאפא (יפו). תודעתו הלאומית הפלסטינית התגבשה בתקופת המנדט, ובשנת 1944 היה לאחד מחברי המפלגה הערבית הפלסטינית. בעקבות מלחמת 1948 נעקר ממולדתו לדמשק, שבה נפטר כעשור לאחר מכן.
מוחמד בּהג'ת (1890–1980) נולד למשפחה מן האליטה העירונית בעיר חלבּ שבסוריה, בן לאב ערבי, ששימש כשופט, ולאם ממוצא תורכּי וילידת איסטנבול. בילדותו למד ערבית ותורכּית. התחנך בבית הספר היסודי בחלבּ והמשיך ללימודי תיכון בעיר סלוניקי. לאחר מכן רכש השכלה גבוהה בבית הספר למשפטים באיסטנבול. אחרי מלחמת העולם הראשונה החל להתעניין בלימודי ספרות תורכּית קלסית ומודרנית וגם כתב שירה ופרוזה בתורכּית. לאחר נפילת האימפריה העות'מאנית בחר להתבסס בתורכּיה, ואף שינה את שמו למהמט בהצ'ת יזאר. הוא היה סופר ומשורר נודע, ונפטר באיסטנבול.
הדיווח על מסעם הראשון פורסם בכותרת וילאית ביירות, וראה אור בערבית ובתורכּית עות'מאנית בשנת 1917. כעת הוא מופיע לראשונה גם בעברית, ומאפשר לקוראים ולקוראות להשקיף על הארץ ועל המרחב שמעבר לה, מנקודת מבט ייחודית, דעתנית, לעיתים קרובות מתנשאת או אליטיסטית, אך פטריוטית. המחברים מתארים בפרטי פרטים את החיים שהתנהלו בארץ – של מוסלמים, נוצרים, שומרונים ויהודים; של תושבי כפרים, שבטים בדואיים, עיירות וערים. דיווחם כולל נתונים וראיונות, מובאות ממקורות רשמיים, זיכרונות ושירים עממיים.
הגרסה העברית מוערת, וכוללת אחרית דבר מאת פרופ' אבי רובין, ומסה על חשיבות ההיבט החקלאי בספר, מאת ד"ר בסמה פאהום.
רפיק אלתמימי (1889–1957) בן למשפחה מהמעמד הגבוה בנאבּלוּס (שכם), התחנך בבית הספר הגבוה למִנהל באיסטנבול, ולאחר מכן למד ספרות והיסטוריה בסורבון בפריז. בסיום לימודיו חזר אל האימפריה העות'מאנית, ושימש מורה לספרות ולפילוסופיה באנטוליה. בתקופת המנדט שב לפלסטין, ושימש מנהל המכללה האסלאמית בירושלים ומנהל בית הספר התיכון אלעאמִרִיַּה ביאפא (יפו). תודעתו הלאומית הפלסטינית התגבשה בתקופת המנדט, ובשנת 1944 היה לאחד מחברי המפלגה הערבית הפלסטינית. בעקבות מלחמת 1948 נעקר ממולדתו לדמשק, שבה נפטר כעשור לאחר מכן.
מוחמד בּהג'ת (1890–1980) נולד למשפחה מן האליטה העירונית בעיר חלבּ שבסוריה, בן לאב ערבי, ששימש כשופט, ולאם ממוצא תורכּי וילידת איסטנבול. בילדותו למד ערבית ותורכּית. התחנך בבית הספר היסודי בחלבּ והמשיך ללימודי תיכון בעיר סלוניקי. לאחר מכן רכש השכלה גבוהה בבית הספר למשפטים באיסטנבול. אחרי מלחמת העולם הראשונה החל להתעניין בלימודי ספרות תורכּית קלסית ומודרנית וגם כתב שירה ופרוזה בתורכּית. לאחר נפילת האימפריה העות'מאנית בחר להתבסס בתורכּיה, ואף שינה את שמו למהמט בהצ'ת יזאר. הוא היה סופר ומשורר נודע, ונפטר באיסטנבול.
0 ביקורות
