חזרתי הביתה ולא מצאתי אף אחד

עדויות, תעודות, מעין-תעודות, סרטי עלילה. על שואה כותבים הרבה ולמרות שהשואה נראית כחוויה בלתי ניתנת לרישום, אנחנו רושמים את השואה ללא הרף. לא מסוגלים להשתחרר מרישום זה. מחפשים צורה בלתי קיימת בעבור תוכן שהוא מעבר לאנושי. לחשוף מוות של ההוא, לנחש קטע מחייו הלז בשאריות ובשרידים של זיכרונות שונים. ולרשום אותם. על השארית הבאה של זיכרון מעובד. לגלות פרט שיהיה שלנו: סוודר אדום, בחורה עם חתיכת לחמנייה ברח' וליצוב, שמלה מנוקדת, תלושי מזון ... אנחנו קוראים את הטקסט הבא תוך חיפוש פרט שיהיה שלנו. וביניהם נמצא מרחב לשתיקה. בלעדיו אין רישום השואה. ורגע לאחר מכן אנחנו קולטים להרף עין את המציאות שאי אפשר להציג, ושוב מבינים אנו את המרחב האילם, כי מאחוריו נמצא הפרט שהודות לו אנחנו נוגעים לשנייה אחת בעולם המדומיין.

חזרתי הביתה ולא מצאתי אף אחד הוא ספר יוצא דופן ומרגש במיוחד המרכב משני חלקים המשלימים זה את זה. סחור-סחור הוא אוסף של עשרה ראיונות עם מורדים שנלחמו בגטו ורשה באפריל 1943 . בני שיח של הנקה גרופינסקה היו בין השאר
מרק אדלמן, עדינה בלאדי-שוייגר, הלינה )חייקה( בלחטובסקה, ברונק שפיגל וקז'יק רטייזר )שמחה רותם(. החלק השני, קריאה חוזרת של רשימת שמות הוא אוסף של
סיפורים קצרים על 313 מורדי הארגון היהודי הלוחם, שהוא אחת משתי הקבוצות הלוחמות שהיו בגטו ורשה. קריאה חוז רת של רשימת שמות הוא מקור יסוד בנושא תנועת ההתנגדות היהודית במלחמת העולם השנייה. נקודת מוצא בספר היא רשימת המורדים שהוכנה בקיץ 1943 בידי אנטק צוקרמן, צלינה לובטקין ומארק אדלמן, אותה מצאה המחברת בארכיון של חקר פולין המחתרתית בלונדון. דיוקנאות רבי הבעה של המורדים
מציגים רישום קולקטיבי יחיד במינו של ארגון יהודי לוחם. שבתי הביתה ואיש לא היה שם הוא קריאת חובה לכל מי שגורלה הטרגי של יהדות פולין במלחמת העולם השנייה נוגע ללבו.
פרופ' אנטוני פולונסקי

פרסום חשוב זה חושף היבטים של מרד גטו ורשה שהיו חבויים במשך עשרות בשנים, מקנה ממד אנושי ללוחמים ומספק תמונה מעודכנת של הקבוצות והאנשים השונים שהשתתפו בו. כך תורמת הנקה גרופינסקה להבנתנו את מרד גטו ורשה שנותר כסמל של גבורה נואשת ושל מאבק מכריע של הרוח האנושית.
פרופ' חווי דרייפוס

הנקה גרופינסק –כותבת ומלמדת. בשנות ה 80- של המאה הקודמת עבדה עם כתבי עת מחתרתיים והייתה שותפה לייסוד כתב העת צ'אס קולטורי Czas Kultury – "עת התרבות"
בפוזנן. בשנות ה 90- התגוררה בישראל. חיברה את הספרים הבאים: הכי קשה לפגוש את לילית; סיפורי נשים חסידיות; המורדים )סיפורים של אנשי האופוזיציה בפולין העממית(; 12 סיפורים יהודיים, כרך א, 18 סיפורים יהודיים, כרך ב; גבוה-רחוק; בני טיבט ללא אדמה. ספריה בנושא השואה תורגמו לעברית, אנגלית, ספרדית, רוסית, גרמנית ואוקראינית. הנקה
גרופינסקה עוסקת מזה שנים רבות בהיסטוריה של יהודים ובתרבות של ישראל בת זמננו. בשלוש עשרה השנים האחרונות היא עוקבת אחר קורותיהם של בני טיבט.