משיב רוח 84 כתב עת לשירה יהודית ישראלית
תקציר
חיים גורי אמר כי לוּ היה פרס נובל לשוּרה, היה שירהּ של רחל זוכה בשני פרסי נובל. האחד על השורה המרעידה "בכל ציפיה יש עצב נבו" והאחד על השורה המסיימת "איש ונבו לו על ארץ רבה".
אחרי עריכת הגיליון ובחינת הררי השירים שהגיעו אלינו, נראה כי בסופה של כל שורת שיר שנכתבת בעקבות ספר דברים עומד הר נבו, הר העבָרים, כשעליו משה ונפשו יוצאת אל הארץ שאותה יראה ושמה לא יבוא.
ספר דברים הוא ספר של סופים, אבל גם של סִפּים.
בסוף המסע הארוך במדבר, על סִפָּה של ארץ ישראל, עומד משה ונפרד. אל מול עיניו ובשוּרות נאומו נפרשות שנות המדבר הרבות על תקוותיהן, הבטחותיהן ואכזבותיהן. יש בדידות צובטת לב במשה הניצב ומתחנן להישאר עוד, ולצִדה עוצמה גדולה של מנהיג היודע להוכיח וגם לטעת בעם אמונה, לתת לו צידה לדרך, ולספר ש"לא בשמים היא".
ספר דברים הוא הזדמנות להתבוננות במסע המדברי שכולנו עוברים, בעצב הר נבו שלנו, בפרידות, אך גם בסימניה של ארץ מובטחת נראית לעין ומבשרת מנוחה ונחלה. הוא קורא לנו להישיר מבט אל הפחדים שביציאה לדרך עצמאית, ולקחת אתנו שירה לדרך.
