נחש תפוז

"כָּל הַנָּשִׁים שׁוֹנוֹת אַיָּלָה

כָּל הַנָּשִׁים שׁוֹנוֹת"

כך כותבת המשוררת אילה שרעבי זמור, בשיר "השתקפות". נדמה שבספר ביכוריה מנסה שרעבי זמור לנסח את השונות הזו דרך קולה הפרטי, האישי. הקול הוא בעל משמעות כפולה: פעם אחת הוא הקול שהיא משמיעה בתוך העולם שבו היא חיה, עולם המשתלשל מהמסורת היהודית והמשפחתית, כמו גם מהמסורת השירית שבתוכה היא פועלת, ופעם שנייה, הקול הפואטי המקורי שלה.

"נחש תפוז" מציג את הקול הייחודי של אילה שרעבי זמור ואת הניסיון הנחוש להנכיח את עצמה בכל מובן. היא אישה ואימא ובת ומאהבת, והיא רואה הכול, את ההר והמדבר, המעיין והאיילה, את האימהות והנשים שלפניה ומצדדיה ובעיקר את האפשרויות של השפה ללכוד את כל אלה בשיר.

לפנינו משוררת מבטיחה, מיומנת, בעלת רגישות מוזיקלית לשפה ותועפות של אומץ לגעת בקושי, בכואב, באמת.

המשורר והסופר – רון דהן

אילה שרעבי זמור, נולדה וגדלה בעיר העתיקה בירושלים, למדה במחלקת הכתיבה במכללת מנשר לאמנות, ופעילה בארגון שְׁלֵמָה.