סופמשחק

לרוב, בוגרים של תכניות ריאליטי, במיוחד אלו שיצאו את "האח הגדול", נוטים לשתוק. חלקם אוהבים את המכונה שקלטה אותם לקרביה וחלקם חוששים מתביעה. החוזה שחתמו עליו מבצבץ בתודעה בכל פעם שרוח מרדנית מציעה להם לחשוף מה קרה שם באמת. "סופמשחק" מסרב לקחת חלק במשחק ההפחדה הזה וקורע את החוזה החתום לגזרים. הוא כתוב כרצף תודעה ששואב את הקורא עמוק פנימה. מעין ביקור בבית משוגעים, מינוס החליפה המציקה. עם ערמות של כנות ומבוכה, באלגנטיות מדויקת, מגוללת אור את החוויה שלה בתוך האולפן, זה שרבים מכנים אותו "בית האח" החל מהליך המיונים, דרך שגרת היום יום במשחק וכלה בנצחון כמעט בלתי אפשרי. בעזרת ניסויים פסיכולוגיים ותפיסות עולם פוליטיות, היא ממחישה את העיוותים של תעשיית הריאליטי, האופן בו היא מזהמת את התודעה, הכאב וחוסר האונים של המשתתפים בה וההתמודדות שאחרי.