ספור ללא שם

אָנוּ חַיִּים בְּעִדָּן שֶׁבּוֹ לְרֹב הָאֲנָשִׁים אֵין זְמַן לְעַצְמָם, וַחֲבָל.
אַחַד הַדְּבָרִים שֶׁנִּזְנָחִים הוּא קְרִיאַת סְפָרִים, וּמִסִּבָּה בְּרוּרָה, פָּשׁוּט לוֹקֵחַ זְמַן עַד שֶׁמַּגִּיעִים לִנְקֻדַּת הַשִּׂיא וְהָעֹמֶק הָרִגְשִׁי וְהָאִינְטֵלֶקְטוּאָלִי שֶׁבְּסֵפֶר.
הַסֵּפֶר "סִפּוּר לְלֹא שֵׁם" מְסַפֵּק חֲוָיָה וְחֹמֶר לְמַחְשָׁבָה לְלֹא מִלִּים רַבּוֹת. הוּא נָגִישׁ לְכָל סוּגֵי בְּנֵי הָאָדָם, מְאֻיָּר בְּפַשְׁטוּת וְנֶאֱמָן לְעַצְמוֹ.
נוֹסָף עַל כָּךְ, בְּיִחוּדִיּוּתוֹ, הוּא מוֹכִיחַ לִבְנֵי הָאָדָם שֶׁכָּל רַעְיוֹן הוּא בַּעַל עֵרֶךְ וּמְעוֹרֵר הַשְׁרָאָה וּמַחֲשָׁבָה, וְהוּא לֹא חַיָּב לִהְיוֹת מְסֻבָּךְ וּמֻרְכָּב כְּדֵי לִזְכּוֹת לְקִיּוּם.
צְרוּ וְהַאֲמִינוּ בְּעַצְמְכֶם, בְּנֵי הָאָדָם!