פקע מיתר

"בדמי ימיה מתה אמי .כבת שלושים שנה ושנה היתה אמי במותה", ומאז אני תרה אחר עקבותיה שאבדו לי באחת בהיותי רכה בשנים. אני מנסה בכל כוחי לתפוס בשולי חצאיתה הכחולה הנשקפת אליי מן התמונות ומחלומות ילדותי, נאחזת בכל בדל מילה וזיכרון כדי לבנות לעצמי את התצרף החסר כל כך שלה, של משפחתה ושלי.
סיפור משפחתה של אימי בשואה נודע לי במרוצת השנים טיפין טיפין – הוריה וקרוביה שנספו ושתי אחיותיה הצעירות ממנה, אשר עברו את כל סוגי הגיהינום ושרדו. אימי עזבה את גרמניה שלושה חודשים לפני פרוץ המלחמה. היא נשלחה לאנגליה על ידי תנועת החלוץ להכין בה תשתית לקליטת בני נוער ולחנכם. בני משפחתה שנותרו מאחור לא הצליחו להימלט. ההורים והסבתא גורשו אל מותם בשנת 1942, ושתי אחיותיה נעצרו, נאסרו ונשלחו למחנות השמדה. הן הצליחו להישאר בחיים.
עד הגירוש קיימו בני המשפחה כולה קשר מכתבים, ואפילו שיחות טלפון. ספר זה מתבסס בעיקרו על המכתבים שהוחלפו, ונשמרו למרות הטלטלות שעברו נמעניהם, בשנים 1947-1934– זמן קצר לאחר עליית היטלר לשלטון ועד לשנתיים שלאחר תום המלחמה.
המכתבים מציגים את המתח בין שני עולמות מקבילים: זה של משפחה מן המעמד הבינוני־גבוה בגרמניה של לפני עליית היטלר לשלטון, וזה של חלוצים אידאליסטים שחתרו לבנות ארץ חדשה לעם ישראל.

על הכותבת
ד"ר מיכל גולן, ילידת קיבוץ המעפיל, עסקה בחינוך לאורך כל שנות עבודתה. היא החלה את דרכה בחינוך בגיל הרך, המשיכה משם להכשרת מורים ומחנכים במכללה האקדמית לחינוך אורנים, ולבסוף גם עמדה בראש הפקולטה לחינוך והוראה באורנים. תפקידה האחרון, אשר ממנו פרשה לגמלאות, היה מנהלת מכון מופ"ת – המכון הארצי למחקר ולפיתוח בהכשרת מורים ובחינוך. היום מיכל עוסקת בכתיבה ביוגרפית. פקע מיתר הוא ספרה השלישי. קדמו לו חיק האם הנעדר: חמש אימהות, סבתא אחת, על הנשים במשפחתה, ואיש עמל כפיים, על אביה (שניהם בהוצאה פרטית).