קרנבל געגוע
תקציר
בעלי חיים עד כמה הם נוגעים בנו ועד כמה הם מפעילים אותנו, חיות בכלל וחתולים בפרט. רק לאחרונה קראתי פואמה מקורית של רומן אייזנברג, "הספד למרסל", על חתולה קרובה שאוטו העיף אותה לשמיים, לגן עדן של חתולים, וכן את ספר הפרוזה המרגש של הסופרת-משוררת ענת לויט "מה זאת אהבה" על שלל גלגולֵי חתוליה במשך חייה.
מגדילה לעשות המשוררת ומבקרת התיאטרון דנה שוכמכר, המקדישה לחתולה שלה צ'ולי, שמתה ממחלה קשה, מחזור שירים שלם אישי ורגיש ביותר בדמות ספר הקרוי "קרנבל געגוע". זהו צירוף אוקסימורוני (של אחדות הניגודים) חזק. הרי קרנבל דבר שמח הוא, רב צבע כמו צ'ולי, ובגעגוע יש לא מעט מן העצב.
עם זאת, השם מתאים כל כך לרוח העולה מן השירים אשר היא דוברת אלינו, הקוראים. שוכמכר לא מתביישת לומר כי תמיד נקשרה אל נפש חיה שליוותה אותה והתקשתה להיפרד ממנה עם לכתה. הייתה זו בספרים הקודמים, להבדיל, סבתה הטובה וכעת זאת החתולה שלה. זו וזו הצילו אותה ומילאו חייה בשמחה.
לשוכמכר רגש גואה ללא מעצורים והיא נקשרת בעבותות אהבה אל החברה על ארבע ארוכת השפם והרב-גונית שהלכה לעולמה. אפילו האדם הציני והמחושב ביותר לא יכול להישאר אדיש למקרא שורות אלה בשיר "חיים שלמים":
