רוח ממללא

מָה תֹּאמַר אֲהוּבִי


מָה תֹּאמַר, אֲהוּבִי,
אַל תֹּאמַר, אֲהוּבִי,
כִּי הַמִּלִּים מִתְעוֹפְפוֹת לְדַרְכָּן,
וַאֲנִי הוֹלֶכֶת, וְאַל תֹּאמַר דָּבָר,
וּדְבָרִים חוֹצְבִים דְּבָרִים אֲחֵרִים,
וּפוֹתְחִים דְּלָתוֹת, וְהַחוּץ נִכְנָס פְּנִימָה,
וְהַכָּחֹל מְרֻבֶּה,
וַאֲנִי כְּבָר רִחוּף שְׁלָגִים בָּרוּחַ, וַאֲנִי
כְּבָר פֶּרַח בַּר זָעִיר יוֹנֵק מִשְּׁמָשׁוֹת רַבּוֹת.

אִם תֹּאמַר, יָבוֹא מַשַּׁב עָדִין לְרַפְרֵף חַיַּי
בְּתֹם הַזְּמַן, וְעַל כֵּן תֹּאמַר, וּשְׂפָתֶיךָ תֹּאמַרְנָה, וְהַמִּלִּים תִּבָּלַעְנָה בָּרוּחַ,
וְהַזְּמַן יָפִיג אֶת הַעֶצֶב,
וּמַלְאָכִים יְחוֹלְלוּ סְבִיב כָּל מִלָּה
וַאֲנִי כְּבָר אֵינִי בְּמַצָּב,

וְהַכָּחֹל אוֹחֲזֵנִי בְּיָדִי כְּמוֹ הָיִיתִי יַלְדָּה
יוֹלִיכֵנִי אֶל הַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלָה בֵּין גַּלִּים זְהוּבִים.
אַשְׁדֵי כָּחֹל נִגָּרִים מִפַּאֲתֵי עָנָן קָטָן,
יָבוֹא בַּסֵּתֶר יִלְחַשׁ לִי בְּאָזְנִי וְאֵדַע
כִּי מַלְאָךְ הוּא הָאוֹחֲזֵנִי בְּיָדִי.