שקיעת האלילים

כהבלחת שלהבת לפני דעיכתה, כהזדהות שמי ערב לפני השקיעה, כן יוקדות ארבע היצירות הכלולות בכרך זה באש לוחמת ובאור התוודעות והתוודאות אחרונה. בשנת 1888, שנת יצירה קדחתנית ומודעת, כמו מתוך הרגשה כי קרב הקץ, הרגשת נצחון מאושר ומלא, ממש עד סף ההתמוטטות.
ארבע היצירות שבספר זה הן ארבעת הספרים האחרונים שניטשה עצמו התקינם לדפוס, והם ביטוי חריף ובהיר ביותר למסקנותיו האחרונות וההחלטיות, אם לגבי מי שנצטייר לו כאנטיפוד מלא שלו - וואגנר, אם לגבי מי ולגבי מה שנצטייר לו כעולם הערכים השליט שעליו הוטל להרסו - עולמו של כריסטוס ונצרות, אם לגבי עצמו, כהכרת הייעוד הגורלי שהוטל עליו להיות מבשרה של האמת החדשה או אף יותר מזה, להיות בוראה ממש - ומכאן ההכרה שעליו, ועליו בלבד, גם לכתוב פירוש עצמי, בשם עצמו, והוא הוא ``הנה האיש`` הכלול בכרך זה. ונוספו על אלה מבחר איגרות משל תקופות חייו.