קרב נבי סמואל

ב-22 באפריל 1948 הפתיע דוד בן-גוריון כשחרג מהאסטרטגיה הזהירה שלו ואישר מהלך הכרעה התקפי במערכה על ירושלים. למחרת התחולל בנבי סמואל השלב הראשון בתכנית לכיבוש כל המרחב מצפון לירושלים. לא הערבים ניצחו בקרב נבי סמואל. הכישלון נבע מתפקודה הלקוי עד כדי מבוכה של כל שרשרת הפיקוד ב"הגנה" ובפלמ"ח. המח"ט יצחק רבין נותר לישון במטהו בפנסיון "רייך" בשכונת בית-הכרם בירושלים כשהערבים שחטו את פקודיו בסכינים והתעללו בגוויותיהם; המ"פ אורי בן-ארי ופקודיו לא חילצו את הפצועים שערבים שחטו במורד ההר, והמ"פ מיכה פרי, שנשלח לחלצם, ברח במגע האש הראשון והותיר לוחמים נוספים לחסדי הערבים. האנשים האלה התקדמו בשרשרת הפיקוד, בנו את צה"ל ופיקדו על מערכותיו. רבין היה לרמטכ"ל, לשר הביטחון ולראש ממשלה.

בספרו החדש, קרב נבי סמואל-הכתובת על הקיר שלא נקראה, חושף הפילוסוף הצבאי וחוקר מלחמות ישראל, ד"ר אורי מילשטיין, ומנתח את כל ההתרחשויות המצמררות שאנשי מלחמת העצמאות נדרו להסתיר.
יחד עם חבריו, ד"ר מיכאל ברונשטיין ואביתר בן-צדף, מצביע על הקשר בין אי-הפקת לקחי קרב נבי סמואל, שהיה הכתובת על הקיר, לתפקודו הלקוי של צה"ל במלחמת יום הכיפורים ב-1973 ובמלחמת לבנון השנייה ב-2006.
ד"ר אורי מילשטיין עוסק, באופן בלתי-תלוי מזה 50 שנה, בפיתוח תובנות בטחוניות ובחשיפת האמת על מלחמות ישראל.
במפעל היחיד שלו הוא עיצב תרבות ביטחון ביקורתית, שמאז מלחמת לבנון השנייה נמצאת במרכז השיח הישראלי.