שיחה עם מוות
תקציר
סיפוריו של אורציון ברתנא היו מאז ומתמיד קיומיים ופנטסטיים עד לשד עצמותיהם. נראה מתוך הסיפורים כאן ובכללם כי העולם שלנו, זה הנראה בעין וזה המוחש בחושים, לעולם אינו מספיק, כי קיימים מֵעֵבֶר לדלת ולא במקומות רחוקים שבכוכבים ובגלקסיות גם עולמות אחרים, מישורים אחרים לשוטט בהם, אופציות קיומיות, ואנו נמשכים אליהם מתוך המאוויים שלנו, ללכת שמה אנחנו מבקשים ואסור לעכב. הצצה אל העולמות הללו דרך היַלדות האופטימית והזִקנה והמוות המנוולים, קיימת כאן בסיפורים האלה של ברתנא בקובץ האחר והשונה הזה: "שיחה עם מוות".
למרות הייאוש של האדם ממצבו הקיומי היומיומי והחד פעמי מצליחים הסיפורים להיתלות ולהיאחז בערכים, וזה דבר גדול, כי בעקבות האופנות החולפות וחגיגת האני, חגיגת תבניות ההקטנה והפירוק, חשבנו שכל מה שקרוי ערך סולק כבר אל תחומים אחרים של פילוסופיה, דת וחברה, וכי בספרות היפה אין לזה מקום ויש להתבייש בזה, והנה סיפוריו של ברתנא מתעקשים על ערכים ומהות ולא על ניהילזם אגואיסטי.
אך אל נא תטעו לחשוב כי הסיפורים הם כבדים ומייגעים בשל הרעיונות ההגותיים הללו. נהפוך הוא, הם קריאים, זורמים, נוגעים ומרגשים בלב ההוויה, בין שמדובר בילד חולם עולמות ב"מה שנותר לי מקומת המרתף. באמת"; או באיש בוגר שאנו מגלים בהדרגה כי בתוך הוויה אורבּנית שגרתית של בית קפה הוא משוחח עם מוות "שיחה עם מוות"; איש המדבר אל הקיר כי תשובות במקומות אחרים כבר אין; "כבר סידרנו הרכבת?", או אדם ההולך אחר הומלס ומתיידד עמו אד הוק כדי להבין משהו על אודות עצמו "רק הלוואה" ועוד ועוד.
זה תמיד הגיבור הכובש הזה, הצליין החילוני, ילד או בוגר, התר כאן ובעולמות אחרים אַחַר התשובה לתוכנית הגדולה של הקיום והיקום והאם יש כזאת בכלל בנמצא. ברתנא מאמין, או רוצה להאמין בכל מאודו, כי היא ישנה והוא מוכן לעמוד עד עולם, עד קץ כל הימים, כדי לשכנע את קוראיו שיצטרפו אליו עם גיבוריו השונים אל המסע הזה שהוא מאוד מקומי ואוניברסאלי בו-זמנית, ואולי הוא קיים אף מֵעֵבֶר לאוניברסאלי במשתנה תדיר ובנזיל. אלה סיפורים מטרימים ומתרימים וזה ספר אחֵר ששווה קריאה דרוכה.
רן יגיל – מבקר, סופר עורך ומו"ל
