הנשאר והחולף

הַנִּשְׁאָר וְהַחוֹלֵף


לְעוֹלָם אֶזְכֹּר אֶת מִי שֶׁשָּׁכַחְתִּי.
הַנִּזְכָּרִים מִכֹּל הֵם הַנִּשְׁכָּחִים, בְּעוֹדָם
מַחְלִיקִים עַל בָּבַת הָעַיִן הַנֶּעֱצֶמֶת
בְּדוּמִיָּה.
חֹשֶׁךְ מְפַכֶּה בַּבְּקָרִים הַנִּשְׁכָּחִים,
וְהַנִּזְכָּרִים הוֹלְכִים בְּצַעֲדֵי עַפְעַף
נֶעֱצַם וְנִפְקַח.
הַאִם הַדְּמֻיּוֹת שֶׁרָאִיתִי בַּחֲלוֹם הֵן
אֵלֶּה שֶׁאֶרְאֶה אוֹ רָאִיתִי מֵעוֹדִי?
הַחוּץ נִמְלָט מִן הָאֹבֶךְ
אֲנָשִׁים יְפִי נֶפֶשׁ מִתְהַלְּכִים
בַּמִּדְרוֹנוֹת הַשּׁוֹקְקִים לְיַד הַבַּיִת.
הַבַּיִת סָמוּךְ לִמְאוֹדִי,
סָמוּךְ לְהִשְׁתּוֹקְקוּתִי הָרַבָּה.
הַבַּיִת הוּא מַשְׂאַת נֶפֶשׁ שֶׁרוֹאִים
לְכָל שֶׁיֵּלְכוּ.
וְהִנֵּה הַבַּיִת נָמוֹג.
הַאִם הַנָּמוֹג הוּא זֶה שֶׁנַּחְרַת בַּזִּכָּרוֹן
יוֹתֵר מִכֹּל?
הַבַּיִת נֶחְרַב עַד הַיְסוֹד, בְּדִמְיוֹנִי עוֹדוֹ
הוֹלֵךְ וְנִבְנֶה, אֲבָל הָרוּחַ מְפַזֶּרֶת
אֲבָנָיו בְּכָל הֶרֶף עַיִן,
אֵינִי מַצְלִיחָה לְהַחְזִיק בַּתְּמוּנָה,
אֲנִי מַחְזִיקָה וְהוּא נִשְׁמָט.
כְּשֶׁאַצְלִיחַ, יִהְיֶה כְּבָר בָּנוּי לְתַלְפִּיוֹת.